הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום בביצוע עבירה של
גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), בעבירה של
זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין וכן בעבירה של
שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין.
במועדים הרלוונטיים לאישום ועד למחצית חודש פברואר 2010, ניהלה הנאשמת את סניף בנק לאומי בטבעון וברמת ישי (להלן: "
הבנק"). במהלך עבודתה, זייפה הנאשמת מסמכי הוראה (ORDER) וחתמה בכזב בשם לקוחות הבנק, גנבה כספים מחשבונות שונים של לקוחות הבנק ושלשלה אותם לכיסה כמפורט בכתב האישום.
הסדר טיעון
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הקנס אשר יושת על הנאשמת יהא בגובה של 50,000 ש"ח. באשר למאסר, התביעה תעתור לעונש של 14 חודשי מאסר בפועל וההגנה תטען בעניין אופן חופשי.
תסקיר
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשמת הינה כבת 46, נשואה ואם לשלושה ילדים (24, 17 ו-6).
הנאשמת לקחה אחריות מלאה למיוחס לה, מבינה כי פעלה באופן בלתי ראוי ומביעה בושה וצער על מעשיה.
שירות המבחן התלבט באשר להמלצה בעניין העונש, מחד עמדה לנגד עיניו חומרת המעשים ומנגד העובדה כי הנאשמת הביעה חרטה ולקחה אחריות מלאה למעשיה. הנאשמת אף הביעה נכונות להיכנס לתהליך טיפולי בשירותם. שירות המבחן המליץ להטיל עליה מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנתיים.
טיעונים לעונש
ב"כ המאשימה טען, כי בשל סכום הגניבה (סך של 162,000 ש"ח) ותפקידה הרם של הנאשמת שעה שעברה את העבירות, לא ניתן להתחשב בה. באשר לתאונת הדרכים, המדובר בתאונת היתקלות קלה של רכבה בגדר ביטחון אשר לא הביאה אף לפתיחת כריות האוויר ברכב. לאחר התאונה, נסעה הנאשמת לבדה ממרכז הארץ לאזור לב המפרץ ורק לאחר שעברה כברת דרך משמעותית, ביקשה פינוי באמבולנס. עוד טען, כי אובדן הזיכרון חל לאחר שהבנק חשף בפניה את החשדות וחלק מהראיות לגניבה. אובדן הזיכרון נמשך בחקירה במשטרה ובבדיקות הרפואיות ואילו במסגרת התסקיר ידעה הנאשמת לתאר ולספר מדוע גנבה וכיצד נקלעה למצב זה, דבר המעורר תמיהה. אין במצבה הרפואי או בהשבת הכספים כדי להקל מחומרת העבירה. התובע ביקש להשית עליה עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וכפי שהוסכם- קנס בסך 50,000 ש"ח.
ב"כ הנאשמת טענה, כי הנאשמת הודתה במיוחס לה מיד עם פתיחת החקירה והשיבה את כספי הגזילה. בעקבות ההליך איבדה את זכויות הפנסיה המגיעות לה. הנאשמת ביצעה את העבירות מתוך המחשב האישי שלה ולא ניסתה להעלימן. הנאשמת הייתה באותה עת בתקופה קשה בשל "החוויה" שחוותה בעקבות הסתבכות בעלה בתיק פלילי ובשל התדרדרות המצב הכלכלי. בעקבות תאונת דרכים שעברה, נפגע זיכרונה והייתה לה ירידה קוגניטיבית בביצועים ורק בעזרת טיפולים מצליחה לחזור לעצמה. התסקיר בעניינה חיובי, הסנגורית ביקשה לאמץ המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשמת מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
העונש
אין צורך להכביר במילים בדבר חומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת, כאשר מתוקף תפקידה כמנהלת סניף בנק, ניצלה את האמון אשר ניתן בה בהיותה אמונה על כספי לקוחות הבנק אשר סברו כי הפקידו כספיהם "בידיים טובות" ובמקום זאת זייפה מסמכים וחתמה בשם לקוחותיה וכל זאת לצורך חיפוי על גנבותיה.
עבירות אלה פוגעות קשות באמון הבסיסי המתחייב מיחסי עבודה ועל כן האינטרס הציבורי מחייב להחמיר בעבירות מסוג זה. מעשים אלה גורמים נזק תדמיתי לבנקים בישראל ולאמון הציבור במערכת הבנקאות בכללותה.
לכך יש להוסיף את הקלות שבה יכולה היתה הנאשמת להשתמש בכספי לקוחות הבנק לצרכיה האישיים ומכאן צומחת חשיבות הרתעת העבריינים בכח.
לעניין חומרתה של עבירת גניבה בידי מורשה ראה דבריו של כב' השופט א' גולדברג בע"פ 6350/93
מדינת ישראל נ' אריה גולדין, פ"ד מט(4),1, עמ' 33-34:
"לצד "עבירת היסוד" של גניבה, הקבועה בסעיף 384, קובעים סעיפים 393-390 לחוק העונשין מצבים מיוחדים של גניבה, שייחודם נובע מזהות הגנב ומן המעמד המיוחד שהוא זוכה לו מבעל הנכס. בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות החזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת נאמנות שחב הגנב, מכח מעמדו, לבעליו (ובענין זה ראה מאמרו של ד"ר ד' ביין, "עבירות של הפרת אמון הקשורות בגניבה" הפרקליט לד (תשל"ח) 346)".
באשר לתאונת הדרכים שעברה הנאשמת ולטענתה גרמה לה לאובדן זיכרון, אעיר כי חרף תיאור מצבה היא עדיין נוהגת וזוכרת את חוקי התנועה. זאת ועוד, מעיון במסמכים אשר צורפו עולה כי בוצעו לנאשמת שתי בדיקות הדמיה מוחית, ללא ממצא ולא בכדי נרשם כי "
הפרעה זו, במידה וקיימת, הינה סוביקטיבית בלבד - כלומר נשענת לחלוטין על עדותה של הנבדקת". כמו כן, מסיכום הביקור בבית חולים רמב"ם מיום 10/08/10 עולה, כי לאחר התאונה הזמינה הנאשמת רכב חלופי והמשיכה לנהוג
יחד עם זאת, מלאכת הענישה הינה לעולם אינדיבידואלית, על כן אתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת ובטרגדיה שפקדה את משפחת מוצאה. כמו כן לקחתי בחשבון את העובדה כי השיבה את כספי הגזילה.